"רותי בראי"

 מאת דליה ארדון, יצא בהוצאת ספריית פועלים עם איורים של הילה חבקין

"רותי בראי" הוא ספר ילדים העוסק באחד מהנושאים המעסיקים את ספרות הילדים לגיל הרך- השתקפות במראה ובהרחבה, זהות עצמית.
הסיפור מתחיל כמו סיפורים רבים אחרים, בשעמום של הילדה רותי בשבת בבוקר. כל אחד מבני משפחתה מציע לה פעילות שונה ורותי מסרבת לכל ההצעות והולכת לעשות פרצופים מול הראי שבחדרה. עד השלב הזה מדובר בסיפור ילדים צפוי בו הבבואה חוזרת על כל תנועותיה של הילדה, אבל מכאן ואילך הסיפור לובש אופי של סיפור פנטזיה וההשתקפות שבמראה מתחילה לגלות עצמאות ועושה לרותי פרצוף. רותי המופתעת לא כועסת על הבבואה המורדת אלא חוצה את הקווים ונכנסת לתוך המראה שם היא פוגשת את הילדה תירו ומשחקת אתה.
מוטיב התאומות הזהות מוכר וידוע בספרות הילדים ומרגע זה לרותי יש בעצם תאומה זהה הגואלת אותה מהשעמום. תירו נראית בדיוק כמו רותי, חיה במשפחה מקבילה, נהנית וסובלת מאותם דברים כמו רותי וגם יודעת לשחק בדיוק באותה מידה כמוה ולכן אף אחת מהן לא מנצחת ולא מפסידה לעולם. הפנטזיה נקטעת כשאמא קוראת לרותי לבוא לשולחן האוכל ואז רותי ותירו נפרדות לשלום. מבחינה עלילתית יש כאן סיפור פשוט למדי, בלי דרמות גדולות ואולי חבל שהפוטנציאל העשיר של הנושא לא טופל באופן נועז ומעמיק יותר. רותי ותירו משחקות ונהנות אבל רותי לא כועסת על בבואתה המתנהגת באופן עצמאי, לא נבהלת ולמעשה לא נוגעת בשום רגש עמוק מעבר להנאה ולהפגת השעמום. תירו, כמו רותי, היא בת זקונים הסובלת מכך שהוריה ואחיותיה הגדולות מתייחסים אליה כמו אל תינוקת והיא מספרת על כך לרותי. כשרותי יוצאת מעולם הראי וחוזרת לחיק משפחתה היא מתלוננת בפניהם על היחס הזה ובאורח פלא בני משפחתה מסכימים עם תלונתה בקלות רבה מדי.
בספרי ילדים רבים ילד חוזר מעולם דמיוני מחוזק ובטוח בעצמו לאחר הרפתקה מחשלת, אבל במקרה הזה רותי לא עברה בעולם הראי תהליך נפשי עמוק ומשמעותי מספיק כדי להצדיק את פנייתה למשפחתה, וגם הבעיה של יחס בני המשפחה כלפיה לא מוצגת באופן מפורט ומשכנע מספיק ולא נתפסת כבעיה שמטרידה את רותי במיוחד. למעשה ניתן לומר שהספר "רותי בראי" לא "הולך עד הסוף" בשום כיוון- עולם הדמיון והעולם הריאליסטי, יחסיה של רותי עם משפחתה ויחסיה עם הבבואה תירו- כל אחד מהצירים האלה היה יכול לזכות לטיפול מעמיק יותר ולתאר חוויות משמעותיות יותר, ונדמה שבמקום להכריע ולטפל ברצינות באחד מהצירים הללו הסופרת בחרה להלך בין הטיפות ולתת לקוראים רק טעימה קטנה מכל אחת מהחזיתות.
זהו ספרה הראשון של דליה ארדון, והדבר בהחלט נזקף לזכותה של ספריית פועלים הותיקה שנתנה במה והזדמנות לכותבת חדשה ובלתי מוכרת. בסך הכל הספר כתוב היטב ובשטף, ובשפה מובנת לילדים, למרות שבאופן אישי אני לא מוצאת הצדקה לשימוש הרב בחרוזים בטקסט פרוזה.
הפלטפורמה המכובדת של ספריית פועלים כוללת במקרה הזה גם את איוריה המוקפדים ומלאי החיים של הילה חבקין- מאיירת מן השורה הראשונה המצליחה להוסיף לסיפור צבע, קצב ואלמנטים נוספים שאינם מופיעים בטקסט ומצליחים להעשירו, כמו הכלבלב המופיע בכל איור וכמו השימוש בכתב ראי המרמז על הקשר בין רותי לתירו.

"רותי בראי" הוא בהחלט ספר ראוי ונחמד לקריאה עבור ילדים בגילאי 4-5 ואפילו 6, אבל בשטף העצום של ספרי הילדים הישנים והחדשים הנמצאים על המדפים כיום, לא נראה לי שכדאי לשים אותו בראש סדר העדיפויות לרכישה.

 

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ב-19.3.06.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: