"המזוודה של חנה"

מאת קארן לוין, תרגמה מאנגלית תמר לנדאו, יצא בהוצאת שוקן               

"המזוודה של חנה" הוא סיפור אמיתי, או ליתר דיוק- ספר המתאר שני ספורים אמיתיים, במקביל.
סיפור חייה ומותה של הילדה היהודייה מצ'כוסלובקיה חנה בריידי, וסיפורם של היפנית פומיקו אישיוקה ושל קבוצת ילדים יפנים בניסיונם הכמעט בלשי להתחקות אחר גורלה של אותה ילדה.
פומיקו אישיוקה, מנהלת מוזיאון שואה קטן בטוקיו, החליטה שהדרך הטובה ביותר לקרב ילדים יפניים בשנות האלפיים לשואת יהודי אירופה היא באמצעות חפצים מוחשיים. מוזיאון אושוויץ נענה לבקשתה ושלח לה מספר חפצים ובהם מזוודה של ילדה יהודייה יתומה.
בניסיונה לדלות פרטים נוספים על בעלת המזוודה, על חייה ועל מותה, מנהלת המוזיאון ערכה מסע עיקש ונחוש ברחבי העולם והצליחה, במאמצים רבים, להשיג מידע רב על חייה של אותה ילדה לפני המלחמה ובמהלכה, תצלומים שלה וציורים שציירה בטרזינשטאט.
קוראי הספר נחשפים, בו זמנית, למסע החיפושים ולתוצאותיו והספר מדלג בין טוקיו של שנת 2000 לבין אירופה של שנות ה-30 וה-40. חייה של חנה בריידי לפני המלחמה ובמהלכה מתוארים בצורה חיה ופשוטה- ילדה שאוהבת להחליק על הקרח, לשחק עם הכלבה, לחלום ולחבק את בובתה. לתוך תאור החיים העשיר הזה חודרות, לאט לאט, רוחות המלחמה- חנה ואחיה הגדול מסולקים מביה"ס, הם אינם מורשים להיכנס לקולנוע בו מוקרן הסרט "שלגייה", הוריהם נלקחים בזה אחר זה והם עוברים לחיות עם הדודים ומגורשים משם לטרזין ובסופו של דבר- חנה מגיעה לאושוויץ.

כוחו של הסיפור הוא דווקא בפשטותו באנושיותו ובתיאור החי של חיי היומיום של חנה. חיים אמיתיים עם שמחות ודאגות רגילות של ילדה שמעליהם מרחף כל הזמן, בשקט, מותה הידוע מראש לקוראים.
תאור חייה של חנה מופיע במקביל לתיאור מסע החיפושים אחרי סיפור חייה והכפילות הזו מבלבלת במקצת אבל גם מעניקה לספר עוצמה רבה. תסכולה של פומיקו לנוכח המוזיאון הסגור בטרזין מתגמד, כמובן, לנוכח תאור סבלותיה של חנה במקום אך אני כקוראת הצלחתי להזדהות עם שני הסיפורים השונים כל כך ולהישאר מרותקת בשני המסלולים בהם הספר צועד.

ישנם ספרי ילדים ונוער רבים העוסקים בנושא השואה והקוראים הישראליים הצעירים מורגלים בנושא. למרות זאת, ל"המזוודה של חנה" יש חשיבות מיוחדת דווקא עבור ילדים ישראלים, בשל ריחוק הפרספקטיבה. השואה היא אמנם הטרגדיה "שלנו" והספר גדוש באלמנטים מוכרים וידועים לנו כטלאי צהוב, טרזין, רעב, גרוש, רכבות ואושוויץ, אבל התעניינותם של הילדים היפנים בגורלה של חנה מאפשר גם לקוראים הישראלים לראותם באור שונה. בני הארץ שהייתה בת בריתם של הנאצים במלחמת העולם השנייה ושסבלה את טרגדיית פצצות האטום באותה מלחמה, דווקא הם מתעניינים בסיפור "שלנו", מזדהים אתו וכואבים אותו ומאפשרים לילדים הישראלים לראות את הסיפור המוכר מבעד לעיניים זרות ואוהדות.

אני תמיד מתלבטת בשאלת התאמת ספרי ילדים לגילאים מסוימים- זה לא מדע מדויק והדבר תלוי ברמת הבשלות הנפשית, בהרגלי הקריאה ובנטיות האישיות של כל ילד וילדה, אבל בכל זאת, בהכללה גסה- אני ממליצה על "המזוודה של חנה" לילדים ולילדות מעל גיל עשר, מפני שדווקא הטון המאופק הופך לפעמים את הזוועות המתוארות בו לכל כך קשות רגשית וחוויית ההכרות האינטימית עם ילדה שעתידה למות בסוף הספר איננה חוויה קלה לקוראים הצעירים.
מבחינה חינוכית אני מעזה לטעון שזה ספר חשוב- הן מבחינת העברת נושא השואה באופן אפקטיבי ומרתק והן בשל המסרים האנושיים האוניברסאליים העוברים מבין השורות.

הספר מצליח לעשות מה שעשתה פומיקו אישיוקה- לחבר באופן בלתי אמצעי בין ילדה יהודייה שהושמדה לפני קרוב לשישים שנה לבין ילדי דור האינטרנט והפלאפון ומעל לכל- זה פשוט סיפור טוב ומרגש.

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 25.4.06.

כאן יש כתבה מרתקת על סיפור היוולדו הייחודי של הספר הזה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Kahn Mirit  On 07/04/2013 at 16:17

    המזודה של חנה ספר על השואה מתאים לילדים מכיתה ג'

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: