"צלליות"

קובץ סיפורים בעריכת אתגר קרת,יצא בהוצאת כינרת, זמורה ביתן, דביר

"צלליות" הוא קובץ סיפורים מיוחד, התארגנות של 11 סופרים ישראלים, צעירים ברובם, סביב נושא אחד מזוויות שונות. הספר, שהכנסותיו מועברות כתרומה לעמותת "אנוש" התומכת בנפגעי נפש, משוטט על הקו הדק המפריד בין שפיות לבין טירוף.

אמיר גוטפרוינד מתאר את הדמות היחידה בספר שחוצה את הקווים ומגיעה לאשפוז בבית חולים לחולי נפש ומלווה את התהליך ההדרגתי שעובר הדוד נתן מתחביב פשוט של יצירת צלליות ידיים על הקיר לאובססיה מוחלטת ולחשיפת כל סודות המשפחה. הדוד מתאשפז והמספר הוא היחיד שמעז לקבל אותו כמו שהוא גם כשהוא מוגדר כמשוגע.

סיפורה הקסום והמוזר של שירה גפן- "דיסנילנד" מתאר זיכרונות חצי פנטסטיים מביקור בגיל ארבע בדיסנילנד. ילדה שנוסעת לדיסנילנד עם אמא ודודה, בעקבות משבר בנישואים של הוריה מתוך ניסיון שווא לאפשר לאורות המנצנצים, לגלידה המתוקה ולמתקנים התזזיתיים להסתיר את השבר המשפחתי הגדול. הסיפור שמתחיל כזיכרון ילדות ריאליסטי הופך בבת אחת למסע הזוי אל ביתו של מיקי מאוס מתחת לפני האדמה, אל מפגש עם מיקי מאוס אנושי ספק מרגיע ומגן ספק מאיים ומנצל. הילדות התמימה מתנפצת לרסיסים ביחד עם האמונה במיקי מאוס וביחד עם נישואי ההורים וההתנפצות הזאת הצליחה לסדוק משהו גם בלב שלי.

סיפור נוסף שנגע לליבי במיוחד הוא סיפורה של נאוה סמל המתאר דיכאון מתמשך של אם מנקודת המבט של ילדתה הקטנה. במשפטים פשוטים המתארים פעולות פשוטות הילדה שבגרה מתארת מצב שאיש לא הסביר לה. מחלת הנפש של האם, שלא מוזכרת במפורש בסיפור, מתוארת לילדה כ"אמא צריכה לנוח" וההידרדרות ההדרגתית במצבה של האם מלווה את הפחדים של הילדה, את הרתיעה מנוכחותה של האישה הזרה שבאה לטפל בילדים ובעיקר את היעדרותה של האם מפעולות היומיום ואת ניסיונותיה הנואשים, חסרי הסיכוי ומכמירי הלב לרפא את אמה ולהחזירה לחיים ולתפקוד.

אשכול נבו לוקח סיטואציה טבעית ומוכרת של אהבה נכזבת ולוקח אותה "עד הקצה". שם הסיפור- "בסוף היא תאהב אותי" מתאר במדויק את הלך הרוח של הגיבור שהתאהב בגיל 17 בנערה מביה"ס, חיזר אחריה ורקם הזיות ואשליות אהבה מפורטות לאורך שנים. הסיפור הזה מבטא היטב את הקו של הספר כולו – המעבר הדק, החמקמק והקשה לזיהוי בין שפיות לשיגעון. נדמה לי שכוחו של הספר מתבטא דווקא בסיפורים מסוג הסיפור הזה, סיפור שתחילתו בהתאהבות חזקה אך נורמאלית- מהסוג המוכר לכולנו, וסופו באובססיה אלימה ומסוכנת שחוצה את הגבולות הבלתי נראים של השפיות.

אתגר קרת, שערך את הספר, מתאר בסיפורו סוכן ביטוח מצליח המשתמש בחוויית המוות הקליני שעבר כדי לשווק חבילות ביטוח יקרות וכדי לכסות על הגעגוע לעולם האחר, לעולם חסר כאבים וחסר משקל של המוות. הסיפור הזה יושב גם הוא על הקרום הדקיק שבין החיים הנורמטיביים כביכול- אישה, ילדה ועבודה מכניסה ונחשבת, לבין חיי הנפש הסודיים והאפלים.

נראה לי שעיקר כוחו של הספר,בנוסף לכתיבה המעניינת והעוצמתית, נעוץ בעבודת העריכה המיוחדת של קרת. יש כאן חיבור בין עולמות, סגנונות, גיבורים ונושאים שונים המצליחים, ברובם, להאיר את אותו גבול חמקמק המערער את כולנו לעיתים – אני שפוי? זה נורמאלי? השתגעתי?

 במקביל לשאלות האלה, ואולי דווקא בגללן, קיימת נטייה חברתית להרחיק את חולי הנפש, להסתירם ולברוח מפניהם. נדמה לי שהספר הזה מנסה להזכיר לקוראיו שהגבול עדין ודק ושכל אחד יכול למעוד לפעמים וכמעט לחצות אותו, ושאולי משום כך עלינו להתייחס אל חולי הנפש ש"חצו את הקווים" בפחות רתיעה וביותר חמלה.
אך למרות זאת "צלליות" איננו ספר דידקטי אלא ספר הכתוב בנימה אישית מאוד, הנוגעת לעיתים באינטימיות הקרובה ביותר בין אדם לבין עצמו, ללא יומרות, ובעיניי דווקא הגישה האישית הזאת מצליחה – במתכוון או שלא במתכוון, להעביר מסר כללי.

שני הסיפורים החותמים את הקובץ, של אסף גברון ויהושע קנז היו חלשים יותר בעיניי, התקשיתי להבין את נגיעתם לנושא והתקשיתי להתחבר אליהם גם ללא קשר לנושא, אך למרות זאת- השלם בספר הזה גדול מסכום חלקיו וכיוון שמרבית החלקים ראויים וטובים בזכות עצמם, חוויית הקריאה מספקת בהחלט. אני ממליצה לקרוא את הספר במנות קטנות, לתת לכל סיפור את הכבוד המגיע לו ולעבור לאט לאט בין האם המלווה את המשבר של בנה הצעיר בסיפורה המצמרר של אלונה קמחי לבין הגיבורה של גפי אמיר השחוקה מחיי הנישואים, גידול הילדים ותחושת הריקנות המלווה אותם.

לכל דמות יש עולם נפשי עשיר ומלא והמשברים הגדולים והקטנים מקבלים ביטוי שווה על פני הספר, וראויים להתייחסות דומה גם מצד הקוראים.

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 6.10.05.

"בוקיצה" סיפורה המרגש של נאוה סמל, מופיע במלואו באתר "בננות".

"בשבילי המציאות היא כמו מבחן אמריקאי"- ראיון של אתגר קרת ב"הארץ" בעקבות צאת הספר.

 

תוספת מאוחרת: ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר, והוא גם אחד ממייסדי "רשימות" המסורים, מגיע לו קישור, והפוסט הזה, והנושא החשוב הזה, והספר הטוב הזה, נראים לי מתאימים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: