"עומדים בטור"

מאת יאיר לפיד, יצא בהוצאת ידיעות אחרונות עם איורים של יזהר כהן 

הפעם אני רוצה להתחיל בוידוי- יש לי חולשה לכתיבה של יאיר לפיד. אני קוראת בנאמנות את הטור שלו שהתפרסם ב"מעריב" ועבר ל"ידיעות" מאז השבוע הראשון בו הוא התפרסם, כשהייתי בת 14, ובמשך שנים רבות אני מקריאה את הטורים לסבתי מדי שבוע. כיוון שכך, קראתי את הטורים המופיעים בספר בזמן האמת של פרסומם והחידוש הנוכחי נובע רק מקיבוצם בכריכה אחת. על כריכת הספר נכתב שהוא יצא לאור מפני שלאנשים נגמר המקום על המקרר. ובאמת, יש משהו בכתיבה של לפיד שעושה חשק לגזור ולשמור, לצטט ולהראות לאחרים.
כאלה הם למשל הטורים העוסקים בהגדרת הישראליות, נוסחים אלטרנטיביים לכתובה ולתפילות, תרגומי השירים או המכתבים לילד העולה לכתה א', למתגייסת ולמשתחרר. אבל קיבוצם של כל הטורים יחד יוצר גם שלם כלשהו הגדול מסכום חלקיו. יש כאן דיוקן אישי של משפחת לפיד- מסבא שעבר את התשעים ובריא יותר מכולם דרך ההורים, הילדים שנולדו והתבגרו עם הטור, זיכרונות השואה והשכול והרגעים הקטנים של היומיום. הקוראים מתבוננים באלבום האינטימי של משפחת לפיד- בתמונות מהבר מיצוה, מהבקו"ם, מחוץ לארץ ומהסלון. אבל יש כאן גם ניסיון עקבי לצייר דיוקן כללי ומייצג של הישראליות.
יש משהו מקומם בדרך בה יאיר לפיד אוהב להציג את עצמו כישראלי ממוצע, כשכן ממול. לשכנים של רובינו אין תכנית טלוויזיה מצליחה, אין אבא פוליטיקאי ואין חשבון בנק שמן כמו ללפיד, ורובינו גם לא נוהגים לראות את פרצופינו היפים על שלטי חוצות ענקיים. אבל למרות השוני המהותי בין חייו האמיתיים של לפיד לחייהם של מרבית הישראליים, יש משהו מדויק בססמוגרף הפרטי שלו. הניסיון להיות הישראלי האולטימטיבי נראה לפעמים כמוגזם או יומרני, אבל יש בו גם הרבה אמת, וביכולת ההבחנה הדקה שלו הוא מצליח להניח את האצבע על הנקודות הנכונות וללחוץ על המקלדת בדיוק בזמן ובמקום בהם יש "אנחנו" ישראלי.
הכתיבה של לפיד מצליחה לגעת בי. מצאתי את עצמי מתרגשת כמעט עד דמעות מהתרגום לשיר "נתקו את כל הטלפונים", מהטקסט על שכול של אחים או מהטור שפורט לפרוטות של יומיום את כל מה שחללי צה"ל לא יעשו לעולם. מצאתי את עצמי צוחקת בקול רם מתיאורי ליל הסדר, לימודי האופניים, הדיאטה, השמועות על מותו של לפיד, הריבים עם האישה או הילדים ההורסים את הבית.

לפעמים יש תחושה שלפיד כותב מדי טוב, מדי מקצועי, מדי מלוטש ומדי מהוקצע. אבל בשורה התחתונה הוא יודע לכתוב וכל עוד הוא מצליח ללחוץ על הכפתורים הנכונים בכל פעם מחדש- למי אכפת?
קשה להתייחס לספר הזה כאל יצירה שלמה מפני שהוא ממשיך להיכתב בעיתון מדי שבוע, וכל טור שמופיע ביום שישי הזה או ביום שישי הבא היה יכול בקלות למצוא את מקומו בין דפי הספר. עבודת העריכה שנעשתה לקראת כינוסם של הטורים בספר מורגשת ומוצלחת- החלוקה לשערים ולנושאים מצליחה לקשור בין הדברים ולהציג דיוקן עשיר של דמותו של לפיד ודמותה של הישראליות מנקודת מבטו. מצד שני, מרתק לראות את הפרספקטיבה האישית והציבורית של לפיד שהשתנתה במהלך השנים, וגם את מה שלא השתנה.

"עומדים בטור" הוא לא ספר חף ממגרעות- ישנם רעיונות שחוזרים על עצמם וישנם טורי עבר שנוכחותם בספר חסרה לי. אבל בסך הכל, מדובר בספר כתוב היטב שאפשר לחזור ולדפדף בו מדי פעם, לצחוק ולדמוע, לזכור ולהזכיר, כמו לקרוא ביומן אישי, אבל יומן אישי של מקצוען.

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 2.12.05.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: