"עדן"

מאת יעל הדיה, יצא בספרייה לעם בהוצאת עם עובד

"עדן" הוא רומאן מאוד ישראלי, שמלווה את חייהן של מספר דמויות במושב הדמיוני "עדן".
אלונה – עורכת ספרותית ואמא לשני ילדים קטנים, מרק- בעלה בנפרד של אלונה, בעל מסעדה איטלקית הממשיך לשמור על קשר קרוב והדוק עם פרודתו, רוני – בתו של מרק מנישואיו לאישה אמריקאית. בנוסף למשפחת סגל, הכוללת גם את נחמה- אמא של אלונה, הספר מלווה גם כמה מהשכנים- דפנה ואלי, זוג הנמצא בטיפולי פוריות ממושכים וראובן- שכן נוסף.
לכל אחת מהדמויות מוקדשים מספר פרקים הכתובים מנקודת מבטה, וביחד נוצר פסיפס עשיר, צבעוני ומלא של חיים. בין הדמויות השונות נוצרים קשרים, חלקם צפויים וברורים ואחרים מפתיעים, כמו הרומאן המתפתח בין רוני בת השש עשרה לבין השכן הנשוי אלי. כל אחד מהקולות השונים בספר מצליח לקבל ביטוי מלא והדבר ראוי להערכה מיוחדת דווקא בזכות השונות הרבה ביניהם. הקוראים זוכים בהתבוננות לתוך נפשה של אלונה האינטלקטואלית ולנפשו של ראובן- אדם פשוט שאינו מתעמק בענייני הנפש והרוח, וכולם מקבלים מהסופרת תשומת לב, כבוד ומקום לביטוי.

אמנם הספר גדוש באירועים מסעירים ודרמטיים, אבל חלק מקסמו ומעוצמתו נובעים דווקא מהתיאור המפורט של חיי היומיום- התמודדותה של אלונה עם הבלגאן, התשישות, הכעס והאהבה הכרוכים בגידול ילדים קטנים, המאמץ העצום שמשקיעה נחמה הקשישה בהליכה למכולת המרוחקת בגשם, קלקול הקיבה של ראובן ולהבדיל- התלבטויותיו הקולינאריות של מרק בהרכבת תפריט המסעדה שלו.
כל הפרטים הקטנים יוצרים ביחד תמונה אמינה וחיה של חייהם של אנשים עם כל מה שמטריד אותם באמת- הדרמות הגדולות לצד הדרמות הקטנות, עם המקום האמיתי שכל אחת מהן תופסת בחיינו.
המעבר לדמות אחרת ולהתרחשות אחרת בסוף כל פרק איננו מעבר פשוט, אבל כל הדמויות, גם השוליות והאפרוריות שבהן, הצליחו בסופו של דבר לעורר אצלי אמפטיה מסוימת. המעבר הזה לא קל גם מבחינה מוסרית- בעיקר כשמגיעים לתיאורי המין המפורטים והבהירים שבמרכזם של רבים מהם ניצבת נערה, בקושי בת שש עשרה, המנהלת רומאנים עם גברים מבוגרים. הנושא הזה של פדופיליה לא עומד במרכזו של הספר, אבל הוא שב ומופיע בו בכמה הקשרים. המורכבות של דרכי הצגת הנושא, באופן מרתיע ומקומם לעיתים, דוחפת את הקורא להתמודדות אמיצה עם נושא קשה.
גם ההקשר הפוליטי מוצג באופן דומה- זה לא רומאן פוליטי ולא רומאן שהסכסוך הישראלי- פלסטיני ניצב במרכזו, אבל דווקא הטיפול האגבי בנושא הוא שמגדיל את האפקטיביות שלו, באמצעות תיאור התהליכים שעוברים על מי שתופסים עצמם כ"שמאלנים נאורים", והצגת השימוש הציני והמניפולטיבי שעושים ארגוני שלום בפלסטיניים.
באופן דומה מועמדות בסימן שאלה תפיסות עכשוויות על חינוך ילדים ושאלות של הורות, נאמנות ואהבה. ב"עדן", אין תשובות חד משמעיות ופתרונות קסם לשאלות הגדולות של החיים, אבל יש התבוננות אמיצה וגלויה במראה הפרטית והקולקטיבית.
חלק מהסיפורים שמובאים ברומאן לא מגיעים לכדי סיום או פתרון מלא, אבל הבחירה הזאת דווקא מוסיפה לאמינות ולריאליזם של הספר והופכת את חוויית הקריאה למורכבת יותר.

הקריאה ב"עדן" מספקת הרבה שעות של היסחפות לתוך חיים של אנשים אחרים,אנשים שאפשר לחשוב על הצרות שלהם במקום על הצרות הפרטיות והאמיתיות, לדאוג להם, לכעוס עליהם ולהתרגש איתם. וזה, בעצם, בדיוק מה שספר טוב אמור לעשות.

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 23.2.06.

ראיון עם יעל הדיה לרגל צאת הספר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: