"התפוח המורעל- הגיבורה באגדות האירופיות"

 מאת יעל רנן, יצא בסדרת קו אדום בהוצאת הקיבוץ המאוחד

יעל רנן מציגה בספרה העיוני עשר אגדות, ומנתחת אותן מנקודת מבט עכשווית-חברתית-פמיניסטית.
כל אגדה מובאת בנוסח המלא של גרים, אנדרסן, פרו או מלקטים אחרים, ובעקבותיה מובא ניתוח מפורט של המסרים הסמויים הטמונים בה.
התיזה המרכזית של רנן, שמוכחת ומתחזקת מתוך קריאת האגדות וניתוחיהן, מתמקדת במסרים שהתרבות המערבית מעבירה מדור לדור באמצעות האגדות, מסרים שעוצבו באירופה לפני מאות שנים, וממשיכים לחלחל לתודעתם של ילדים וילדות עד היום. הבנות, לדבריה, מוצגות כחלשות ופאסיביות שכל תכליתן לשרת, לטפל, לציית, להיות יפות ולשתוק. הקרבה עצמית מוצגת כאידיאל ונשים בעלות רצון עצמאי נענשות ונפגעות, או מוצגות כדמויות אכזריות ושליליות מההתחלה.
הנסיך מתאהב בשלגיה רק כשהיא שוכבת קפואה בארון זכוכית- בלי אישיות, בלי אינטלקט ובלי רגשות, כיפה אדומה נענשת על רצונה ליהנות מהטבע ומהיופי ולהפעיל שיקול דעת עצמאי שמנוגד להוראות שקיבלה, בת הים הקטנה סובלת מדימומים וכאבים ומאבדת את קולה, כישרונותיה ויכולת הביטוי העצמי שלה למען גבר שלא מבחין בקיומה כאישה, ובוחרת להקריב את עצמה במקום אותו, וסיפורה של היפיפייה הנרדמת כולל אלמנטים כמו אונס, ניצול ופאסיביות מוחלטת של דמות האישה. לצד האגדות המוכרות מוצגות גם אגדות בעלות מסרים אחרים שנכתבו באותו זמן ונשכחו מהתרבות, וגם גרסאות אחרות לאגדות המוכרות.
רנן קוראת כאן לחינוך אחר, שמאפשר ביטוי עצמי, הנאה וסיפוק, יוצאת נגד ההנחה שלאהוב ולפנק ילדים זה דבר מסוכן, ותומכת בחינוך שמעודד זוגיות שוויונית והוגנת. אני מסכימה איתה בכל ליבי, למרות שקשה לי להשלים עם ויתור מוחלט על נכסי צאן ברזל תרבותיים כמו האגדות הנזכרות.
לפני מספר שנים קראתי בהנאה את ספרו של ברונו בטלהיים "קסמן של אגדות", ומצאתי עניין בפרשנות הפסיכולוגית הסמלית שהוא מעניק לאגדות הקלאסיות. רנן יוצאת כנגדו בחריפות ומביאה ציטוטים שמציגים אותו באור שוביניסטי וחשוך. בעבר התפעלתי ממנו, ועכשיו אני מתפעלת מהפסילה הגורפת שלו, ופתאום לא לגמרי ברור לי איפה אני נמצאת בויכוח הזה, אבל הוא ללא ספק עורר אותי למחשבה.

"התפוח המורעל" משלב בין דיוק מדעי ורמה אקדמית גבוהה לבין שפה קריאה ושוטפת, ולמרות ההיבטים הרציניים והמלומדים שלו, בהחלט אפשר לקרוא אותו כמו רומן לפני השינה. הוא מספק חומר למחשבה והזדמנות לדיאלוג עם תפיסות, אמונות ודעות ישנות, ואני בהחלט ממליצה עליו לכל מי שלא חושש מדיאלוג שכזה.

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 2.9.07.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: