"הקטרקט בעיני הרוח"

 מאת אופיר טושה גפלה, יצא בהוצאת כתר

סופרים מתחילים נרצחים בזה אחר זה באופן מסתורי ובאמצעים שונים. לכאורה- יש כאן ספר מתח העוסק ברצח סדרתי ומנסה לפענח את המנגנון המעוות העומד מאחורי מניעיו של הרוצח.
למעשה- "הקטרקט בעיני הרוח" הוא בעיקרו ספר על כתיבת ספרים, על ייסורי הכתיבה ועל הצורך הספרותי במציאת רעיון מקורי, כזה שלא נכתב אף פעם. גיבורי הספר אכן מוצאים רעיונות מקוריים לכתיבה. אחד הסופרים כותב את סיפור חייה של אישה מתה שרוחה רודפת אותו, קורבן אחר הוא שומר הספרייה בכפר נידח שכל תושביו מתעדים את חייהם בקפדנות ביומנים אישיים, סופרת אחת כותבת סיפורי ילדים מופלאים וסודיים מתוך טראנס ואחרת מחליטה לכתוב ספרות מיוחדת לגיל הזהב. כל פרק מתמקד בסיפור חייו וכתיבתו של אחד הסופרים ומסתיים במוות בנסיבות שונות, וככל שהספר מתקדם מתגלים גם פרטים נוספים על זהותו של הרוצח ועל הקשר בין הסופרים המתים.
אבל למרות העיסוק בחומרים כמו רצח סדרתי ופתרון תעלומות, "הקטרקט בעיני הרוח" הוא לא ספר מתח. הוא מלא בהרהורים ורעיונות עמוקים יותר מהמקובל בספרי מתח, אבל הוא לא הצליח לסחוף אותי כמו שספר מתח טוב יכול לעשות.

אופיר טושה גפלה עסוק, כמו גיבוריו, בחיפוש אחר רעיונות מקוריים וסיפורים שאף אחד אחר לא כתב לפניו. במשימה הזאת הוא מצליח, הספר גדוש ברעיונות מקוריים ומפתיעים, אבל לפעמים נדמה שזה רק אוסף של רעיונות מקוריים שלא הצליחו להתגבש לסיפור מרתק של ממש. הכתיבה של טושה גפלה בספר הזה יומרנית מאוד. הוא מתיימר להיות חכם, שנון, מבריק, רהוט, מקורי ומרתק. לחלק מהיומרות האלה יש כיסוי וניכר בספר שהושקעה בו הרבה מחשבה ושהוא תוצר של חיבוטי כתיבה ומאמץ רב. אבל למרות כל אלה, נדמה לי שמרוב יומרות ורצון לחדש ולהפתיע הספר נכשל דווקא במבחן הפשוט והחשוב מכולם- מבחן הסיפור הטוב. הוא מלא וגדוש בעשרות רעיונות לספרים מעניינים אבל יש לי תחושה שבמקום לבחור באחד הרעיונות האלה, להיצמד אליו, להעמיק אותו ולהפוך אותו לספר מרגש, מעניין ובשל, טושה גפלה העדיף לחלק את מגוון הרעיונות בין דמויות הסופרים שלו במעין קטלוג מוזר של ספרים שהיו יכולים להיכתב ולא נכתבו. הספר עוסק לכל אורכו בניסיון לכתוב משהו שלא נכתב אף פעם ומטרתו הזאת אכן מושגת במלואה, אבל לטעמי יש כאן פספוס גדול- אני מעדיפה לקרוא ספר שהרעיון בבסיסו איננו מקורי אבל הטיפול בו רגיש, מושך ומעניין, מאשר לקרוא ספר מלא במקוריות שלא מצליח לגעת בי. "הקריאה ב"הקטרקט בעיני הרוח" השאירה אותי נבוכה. זה לא ספר רע- הוא לא משעמם, הוא לא טיפשי, הוא לא שטחי, אבל הוא גם לא מה שאני מגדירה כספר טוב- זה לא ספר שהיה קשה לי להניח מהיד, זה לא ספר שהצליח לגעת בי באמת.
והערה קטנונית במקצת- לפי הכיתוב על הכריכה האחורית, לשמותיהם של הסופרים הנרצחים יש משמעות נסתרת. לאורך הקריאה כולה לא היה כל אזכור למשמעות הזאת, ורק במאמר שקראתי במקרה באינטרנט גיליתי ששמותיהם של הסופרים הבדויים הם שיכולי אותיות לשמותיהם של סופרים אמיתיים. הרעיון הזה נחמד ומשעשע, אבל כשספר מציג בפניי חידה ולא טורח לפתור אותה, אני מרגישה שמתנשאים עליי וזו בהחלט לא הרגשה נעימה.

בספר הזה כמו בקודמו- "עולם הסוף" ניכר כי טושה גפלה הוא סופר רענן, מקורי, בעל תפיסת עולם ייחודית וכשרון כתיבה לא מבוטל. אני מקווה שבספריו הבאים הוא יצליח להוריד את מפלס היומרנות ולהציע סיפורים מתחכמים פחות ונוגעים יותר.

 

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 24.2.06.

פרק ראשון מתוך הספר

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: